נפגשנו סוף סוף לרב שיח בנושא קורונה ומחשבות על מהות וזמן.

התחלנו בלהכיר את המילה מהות (מה+צורן סופי Xות, נקבה), שמשמעותה, תכונתו היסודית של דבר, טיבעו, תוכנו הפנימי.

הבהרנו את חשיבות העצירה בזמן (כפי שקרה בקורונה) להתבוננות ודיוק מהותנו.

ערכנו סבב להכרת המהות של כל אחת מאיתנו וזכינו לשיתופים מרגשים ומלמדים. למדנו גם את חשיבות המהות מפרשנותו של אבן עזרא לאריכות שהותו של משה רבנו על ההר במתן תורה- "כי כל מי שלא ידע מהות נפשו, חכמת מה לו".

לאחר שעסקנו בעצירה הזמן, עברנו להבנת זמניותנו על האדמה הזאת וקוצר הזמן שגורם לנו לממש את מהותנו. דנו בהתכתבות של שירו של יהודה עמיחי "אדם בחייו" עם קהלת.

אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ

זְמַן לַכֹּל.

וְאֵין לוֹ עֵת שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֵת

לְכָל חֵפֶץ. קֹהֶלֶת לֹא צָדַק כְּשֶׁאָמַר כָּךְ.

אָדָם צָרִיךְ לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב בְּבַת אַחַת,

בְּאוֹתָן עֵינַיִם לִבְכּוֹת וּבְאוֹתָן עֵינַיִם לִצְחֹק

בְּאוֹתָן יָדַיִם לִזְרֹק אֲבָנִים

וּבְאוֹתָן יָדַיִם לֶאֱסֹף אוֹתָן,

לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בַּמִּלְחָמָה וּמִלְחָמָה בָּאַהֲבָה.

וְלִשְׂנֹא וְלִסְלֹחַ וְלִזְכֹּר וְלִשְׁכֹּחַ

וּלְסַדֵּר וּלְבַלְבֵּל וְלֶאֱכֹל וּלְעַכֵּל

אֶת מַה שֶּׁהִיסְטוֹרְיָה אֲרֻכָּה

עוֹשָׂה בְּשָׁנִים רַבּוֹת מְאוֹד.

אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן.

כְּשֶׁהוּא מְאַבֵּד הוּא מְחַפֵּשׂ

כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא הוּא שׁוֹכֵחַ,

כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ הוּא אוֹהֵב

וּכְשֶׁהוּא אוֹהֵב הוּא מַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ.

וְנַפְשׁוֹ לְמוּדָה,

וְנַפְשׁוֹ מִקְצוֹעִית מְאֹד

רַק גּוּפוֹ נִשְׁאַר חוֹבֵב

תָּמִיד. מְנַסֶּה וְטוֹעֶה

לֹא לוֹמֵד וּמִתְבַּלְבֵּל

שִׁכּוֹר וְעִוֵּר בְּתַעֲנוּגָיו וּבְמַכְאוֹבָיו.

מוֹת תְּאֵנִים יָמוּת בַּסְּתָו

מְצֻמָּק וּמְלֵא עַצְמוֹ וּמָתוֹק,

הֶעָלִים מִתְיַבְּשִׁים עַל הָאֲדָמָה,

וְהָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים כְּבָר מַצְבִּיעִים

אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ זְמַן לַכֹּל.

מסקנת הערב- צריך לעשות עצירות בזמן כדי למצוא את המהות וצריך לממש את המהות כאילו אין מחר. מחכות ומצפות בהתרגשות למפגש הבא.

תודה רבה לאילנית על אירוח מושלם!

תודה לנשים הנהדרות שהגיעו לקחת חלק במפגש פנים אל פנים (עם התו הירוק).

במפגש חילקנו מחברות השראה לטובת כתיבת המהות והמחשבות שלנו.

וגם, ספלים ליום המעשים הטובים… המשך יבוא!